החלטה בתיק ת"א 1735-09

בפני בקשה למחיקת תשובה 4 לתשובות ההבהרה של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר קרפ רונן, מיום 19/6/11 אשר נתנה בחוסר סמכות ותוך התייחסות לסוגיה שלא נתבקש המומחה כלל לדון בה.

מדובר בתובענה לפיצוי המבקשת בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 5/5/09.

בהחלטת בית משפט מיום 15/2/10 מונה ד"ר קרפ רונן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי לבדיקת המבקשת.

ביום 25/7/10 הגיש המומחה חוות דעתו לפיה קבע כי למבקשת נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% עקב הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד שדרה מותני.

לאחר בדיקת המבקשת והגשת חוות דעת המומחה בהתייחס לתאונה נשוא התביעה, נודע למשיבה כי המבקשת נפגעה בתאונת דרכים נוספת ביום 11/5/10- תשעה ימים לפני מועד בדיקת המבקשת על ידי המומחה.

בעקבות כך, פנה ב"כ המשיבה למומחה, ד"ר קרפ בשאלות הבהרה, תוך צירוף תיעוד רפואי הרלוונטי לתאונה השנייה בבקשה לענות על שתי שאלות:" האם יש במסמכים אלו על מנת לשנות את ממצאי חוות דעתך. האם יש לייחס נכות לתובעת בגין התאונה מיום 11/5/10."

המומחה הודיע  כי לצורך מתן תשובותיו לשאלות ההבהרה יש צורך בבדיקה נוספת, בחלוף שנה מיום התאונה השנייה וזו נקבעה ליום 2/6/11.

ביום 19/6/11 ניתנו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה:

"3. בבדיקה מתאריך 2/6/11 נמצאה הטבה קלה בטווח תנועות עמוד השדרה המותני-נותרה הגבלה קטנה ביותר בכיפוף קדמי, שאר הבדיקה כולל עמוד שדרה צווארי תואמת לבדיקתי הראשונה (כמפורט בחוות הדעת שנשלחה לצדדים).

4. בהתאם לתוצאות הבדיקה מתאריך 2/6/11 ובעיון בחומר הרפואי שהועמד לרשותי לגב' רוזנברג גלינה נותרה נכות אורטופדית זמנית וצמיתה בגין התאונה מתאריך ה- 5/5/09 כדלקמן:

נכות זמנית-

......

נכות צמיתה-

3% עקב הגבלה קלה ביותר בטווח תנועות עמוד שדרה מותני ובהתחשב בעברה לפי סעיף 35(1)(א-ב)מותאם לחוקי המוסד לביטוח לאומי."

לטענת המבקשת בבקשתה, תשובותיו של המומחה כאמור ניתנו תוך חריגה מהסמכות אשר הוענקה לו על ידי בית המשפט ואם לא די בכך, נתנו שלא על פי השאלות אשר הוצגו בפניו על ידי ב"כ המשיבה. ד"ר קרפ לא נתבקש ולא נדרש להתייחס מחדש לנכותה של המבקשת תוצאת התאונה נשוא התובענה, כי אם רק להשפעת התאונה השנייה על הנכות שקבע, אם בכלל. מאחר ותשובה 4 לתשובותיו של ד"ר קרפ נתנה ללא היתר מפורש מבית משפט - הרי שיש לראות בה כפסולה מעיקרה ולפיכך יש למחוק אותה.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה. לשיטתה, במועד בדיקת המבקשת אצל המומחה מטעם בית המשפט, סבלה המבקשת מכאבי צוואר וגב וזאת בגין פגיעתה בתאונה השנייה, תשעה ימים בלבד לפני מועד  בדיקתה.

מדובר בנסיבות מיוחדות אשר הצדיקו בדיקה נוספת של המבקשת, על אף שכבר נקבעה לה נכות צמיתה וזאת על מנת שהמומחה יוכל להתרשם ממצבה של המבקשת במועד בו היא נטולת כאבים ורגישות בצוואר ובגב עקב התאונה השנייה ואכן בסופו של דבר המומחה התרשם שקיים שינוי לטובה במצבה של המבקשת ועל כן הפחית את שיעור נכותה הצמיתה וקבע כי נכותה הינה 3% בלבד.

בתשובה לתגובה, הוסיף ב"כ המבקשת כי קביעות המומחה צריכות להבחן בפרספקטיבה של הסמכות שנתנה לו ומה נתבקש לעשות. המשיבה ביקשה כי המומחה יחווה דעתו האם לתאונה השנייה יש חלק בנכות שקבע, אם לאו. מכאן נגזרת סמכותו של המומחה וכל עניין אחר דינו להתבטל. אם הייתה מוגשת בקשה לבדיקה חוזרת עקב הטבה במצב, על פי הראיות בתיק, בקשה שכזו הייתה נדחית.

בדיון שהתקיים בפני בבקשה ביום 10/11/11 חזר ב"כ המבקשת על טיעוניו והוסיף כי הבדיקה המחודשת וההערכה מחדש היא חריגה מסמכות. ביקשו מהמומחה לבדוק האם התאונה השנייה מהווה חלק מהנכות שהוא קבע והוא השיב על כך לא. לא ביקשו ממנו לבדוק האם חלה הטבה או החמרה.